עצות והנהגות לתיקון המעשים
בימי השובבי"ם
מהרב בן ציון מוצפי שליט"א בדורש ציון
א, בראש הסולם הגדול, יזהר מעוון ביטול תורה, לא לבטל אפילו רגע מחייו בדיבורים מיותרים.
ב, קביעת עתים לתורה, כל יום וכל לילה שעה מינימום קבועה ללימוד תורה בחברותא או עם שיעור מפי רב, או לפחות לבדו.
ג, שמירת העיניים. לצאת לרחוב כמה שפחות, וכן לאירועים. ואם מוכרח ישמור את העיניים. לא יסתכל בעבודה זרה וסמליה, לא בפני אנשיה ראשיה ותמונותיהם. לא יביט בתמונות של אנשים העוברים על התורה.
ד, שמירת הפה. לא להוציא קללות, ניבול פה, שמות גנאי וזילזול, לשון הרע, רכילות, נדר, שבועה, לא לבייש אחרים, לא לבשר בשורות לא טובות, שקר, כזב.
ה, שמירת האזניים. לא ישמע שירי חול כולל שירים של שדרנים כי אינם בני תורה, רק שירים שחיברום גדולי ישראל. לא ישמע רכילות, לשון הרע, דברי גנאי, דברי כפירה וכדומה.
ו, קדושת בית הכנסת. יהיה מעשרה ראשונים, יקבע מקום מושבו ועמידה בתפלה, יקבל עליו לשתוק בבית הכנסת, שום דיבור רק תורה ותפילה, לא לאכול שם מאומה, לא לשתות, לא לשבת בדרך שחץ וגאוה, יתהלך בתוכו באימה וביראה, כשנכנס ילך אל מול ארון הקודש וישתחווה.
ז, אכילה. יזהר בנטילת ידים, יברך בכוונה, יבדוק היטב הכשרות, תולעים, אם זה גזל או אינו שלו, מעושר, מי בישל, מה עורב בהם, מהיכן הכלים, לא אוכלים בחוץ. לא יאכל בגסות, חתיכות גדולות, שבע ואוכל עוד.
ח, זהירות בברכות. יברר היטב מה מברכים על כל מוצר. יאמר הברכה בנחת ובדקדוק, לא לבלוע מילים או אותיות, יכווין בהזכרת השם לכווין היה הוה ויהיה אדון הכל, לא לשכוח ברכה אחרונה.
ט, פתיחת פה לא לטובה. לא יאמר "לא מרגיש טוב" אלא מרגיש לא טוב. לא יאמר לילד "אתה תפול", אלא תיזהר שלא תפול. לא "שכך יהיה לו", לא יספר דבר לא טוב בלשון נוכח, "אתה נפצעת" אתה... אלא הוא, לא תתאר לך שאתה הולך ומישהו יורה בך, אלא יאמר בו, עליו, הוא.
י, קיום מצוות. בזריזות, להזיע בעשייתה מכפר עוונותיו, בשמחה ובאהבת השם, יכבד חכמים והורים, יכבד אנשים אחרים, לעזור, לסייע, לתמוך בחלשים, משפחות חסרות ישע, עידוד אנשים במצוקה. לקום מפני זקן.
כל אלה ועוד יעשה ברצון ובאהבה לכפר עוונותיו וייטב לו.
והשם יתברך ידריכנו בדרך התורה ודרך הישרה לעבדו וליראה אותו כל ימינו לעולם.
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
בצומות כמו שובבים כבודו אומר ללמוד תורה ולתקן מעשים, ומדוע תיקנו לנו תעניות בשובבי"ם?
תשובה
תיקנו לאנשים בעלי לב זך, לב נקי, לב מתחרט, אדם המשנה את דרכיו מהקצה אל הקצה, הבוכה על עוונותיו, אדם שכל יום אצלו הוא יום הכיפורים, מתבייש במעשיו שעשה, חרד להביט לשמים, מתבושש לבקש מאבא למעלה בקשה לאחר שמרד בו ופשע במעשיו.
לא העיקר גידול זקן, פיאות, ציציות בחוץ, ללבוש שחור לבן, לשנות את החיצוניות, אך בפנימיות נשאר אותו הדבר. צריך ללכת יום יום אצל אחד מגדולי זקני הדור, לשמוע ממנו דברי מוסר, דברי התחזקות, עבודת השם, להגות בתורה, ביראה, בחכמה ובמעשים טובים.
כמה צר וכואב כי עיוותו וסילפו את הקדושה והטהרה של עמינו הטהור והקדוש.
כנביאי השקר בתקופת בית ראשון ש"הרגיעו" את עובדי עבודה זרה ואמרו להם שלום שלום. כדברי הנביא ירמיה עליו השלום [פרק ח, י"א] "וַיְרַפּ֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר בַּת־עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם׀ שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם".
כי היום הכל עובד על "רייטינג" וממון, זה מקור הכנסה אדיר ועצום לעורכי ה"תיקונים", ולא לשם תיקון. מספיק לראות את התחרות המבישה בין ה"אירגונים" השונים הצצים חדשים לבקרים ולשקרים, ומבטיחים עולם הבא, גן עדן, וכל טוב, בדברים נבובים, חלולים, ריקים מכל מעשה.
גם שדרני הרדיו הפכו להיות מנהיגים. הם מחקים את התחנות החילוניות, והחילוניות את תחנות הגויים בארצות הטמיאות. ואיזה הבטחות הם מבטיחים, ומהללים את זמרי הרחוב מחברים לנו שירים, ומקשקשים לפי דמיונם הרדוד והזוהר ברחוב. וקוראים לו "אחי", "צדיק שלי",
מותר להביט ולהסתכל ברחובות, בקניונים, בהופעות זמר.
אמור לי בבקשה אתה מעלה על דעתך כי השם יתברך מקבל שוחד? האם אדם אשר חטא, פגם, החריב. ואחר כך הולך ומתענה, ובערב משתתף בערב בידור עם ליצנים "בעלי זקן" עם תואר רב ריק מתוכן, ורואה סרטים של הופעות שונות, כלי זמר, תופים ומחולות, אשתו הולכת לערב בידור עם ארבע זמרות צמרת "מתחזקות" שלוחות השטן להחטיא אותנו ואת ילדינו. במקום שלפני שנים אחדות בנות ישראל הכשרות היו משתתפות בעצרות חיזוק ומוסר לחינוך טהור וליראת שמים, כיום בידור זול, בדיחות, ליצנות, קומיקאים, המשלחים ארס במוחם ומרעילים בחשאי את נפש הנשים התמימות במסווה של טהרה וקירוב רחוקים.
מה יעזרו גם ארבע מאות אלפי תעניות, אם עובר על הפסוק "יד ליד לא ינקה"... כשנוגע בידי נערה או נשואה, ומרשה לעצמו להביט בה ולשחוק עמה. על חשבון התעניות שהתענה.
המושג "חרדי" הפך להיות ריק מתוכן. אוכלים היכן שבא, העיקר שיש חותמת, "תעודת כשרות". אין משגיח במטבח, ומחליפו איזה תאילנדי או סיני, קמבודי, ופיליפיני, ואין מי שיודע מה מתרחש בסיר ובמחבת. מה בכלל הוכנס שם, מה עורב בתוכו, באיזה כלים השתמשו, ומה אתמול בושל בהם.
על כל אלה זוללים ברחוב, מכל הבא ליד, אין רסן, אין מעצור, אין מתינות ומחשבה. ובמקרה הפחות גרוע ליד שלחן ברחוב לעיני כל עובר ושב, והאוכל בשוק דומה לכלב.
אם הוא מתענה ואחר כך מספר או שומע רכילות ולשון הרע, דברי גנאי, ללעוג, לבזות, לרדוף, להשמיץ, לחרף ולגדף, לבוז לדברי חכמים.
אם נשים מדברות בפני גברים, גברים בפני נשים ונקראים רבנים.