נשמת אדם

ליקוטים מתוך הספר נצח ישראל מאת הרב יעקב ישראל לוגאסי  

והספר נשמת אדם של רבי דוד כהן

 

מה קורה עם נשמת האדם לאחר פטירתו וכיצד נוכל לעזור ולהקל עליה?  

  

השארות הנפש

בעם ישראל היה מקובל מדורי דורות באמונה פשוטה וברורה שנשמת האדם חיה וקיימת, והמיתה היא רק פרידה של הנשמה מהגוף. שהרי הגוף חוזר אל האדמה ממנה נוצר, והנשמה חוזרת אל האלוקים שבראה. כיום עניין זה מוכח מבחינה מדעית ע"י חוקרים יהודים וגויים,  ודרכי ההוכחה הם בכמה מישורים:

דרך המתים הקליניים. למעלה מחצי מליון אנשים ונשים עברו מוות קליני, כלומר: מבחינה רפואית נחשבו כמתים ואחר זמן חזרו   לחיים, וכולם כאחד תיארו את מעבר הנשמה באותו תיאור מדויק וכולם ראו וידעו את כל אשר נעשה עם גופם בזמן היותם במצב של מוות, ויש שתארו כיצד הם עמדו בדין בפני בית דין של מעלה וכיצד החזירו אותם על תנאי שישפרו את מעשיהם.

 

דרך ההיפנוזה – על ידי היפנוזה החזירו אנשים לזמן הילדות, ואחר כך לזמן שלפני הלידה. אותם אנשים התחילו לדבר שפות שונות שלא מוכרות להם ולתאר דברים מגלגולם הקודם.

 

דרך התיקשור עם האוטיסטים ופגועי המוח שהתברר שהם יודעים לכתוב על לוח אותיות בכל שפה שתהיה וחלקם מספרים על גלגולם הקודם ואת סיבת בואם לעולם בפעם השניה.

 

הגלגולים. ילדים גילו להוריהם שהם מכירים את משפחתם בגלגול קודם וידעו דברים ופרטים מדויקים אפילו שנולדו במדינות רחוקות.

 

דרך החלומות. מתים התגלו לקרוביהם הודיעו והזהירו מפני דברים שעומדים להתרחש ואכן כך קרה.

 

מתוך מכתב תנחומים מהמשגיח דמיר הג"ר ירוחם הלוי זצ"ל

נצטוו קרובי המת להתבונן תמיד במצבו, ושהוא מחכה בשמים למעשי הבנים, שרק זאת היא זכותו שם, ורק הם מצילים אותו מיום רעה. ומי יוכל לשער הזכות הגדולה שבלימוד התורה של הבנים? וחלילה להיפך – ביטול תורה של הבנים: מבהיל !

 

עיקר כיבוד ההורים

עיקר כיבוד הורים - שיהא מכבדו במותו, וכל אשר בכוחו לעשות לו נחת רוח יעשה מידי יום.  וכן ראוי לבן שכל ימי חייו יהא דיוקנו של אביו חקוק בפניו, וידמה כאילו אביו צועק מרה מתוך אש להבה ואומר: "בני חביבי! חנני, חנני! הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי!." (הפלא יועץ)

 

קידוש ה' ברבים

תקנת אמירת הקדיש מיוסדת על הרעיון של קידוש השם ברבים. בנו של הנפטר מקדש את השם בזה שהוא מזמין את כל הקהל לברך את ה' בפרהסיא- בצווי "ברכו", או לאשר ברבים את כל התשבחות שבקדיש על ידי אמירת "אמן".

כמו כן משמש קידוש השם בצבור הוכחה שההורים שהולידו בן כזה נחשבים לשותפים לקידוש ה', שבנם זוכה לגרום על ידי אמירת "קדיש" ו"ברכו". ועובדה זו עשויה להשפיע לטוב על פסקי הדין שהקב"ה, השופט כל הארץ, יחרוץ על מעשי ההורים הנפטרים.

ילך הבן בדרך הישרה ובדרך היראה, יקדיש עתים לתורה יתפלל בכוונה לפני התיבה ויאמר קדיש בכוונה לקדש שם שמים ברבים – ע"י זה יזכה את נשמות הוריו הנפטרים.

 

כוחה של אמירת קדיש

כוחה של מצוה זו, להגן ולהציל את נשמת הנפטר, כי עיקר הקדיש הוא שבחים שיתגדל שמו יתברך. בשני מקומות ניתן לכוון לתועלת נשמת הנפטר: באמירת "יהא שלמא רבא" וכו' ו"על  ישראל". אפשר לכוון בכלל ישראל גם על נשמת נפטר מסוים פב"פ. כך גם במילים: "עושה שלום במרומיו" יש מקום לכוון שגם לנשמת פלוני בן פלוני תהיה ברכת שלום מאת ה', העושה שלום במרומיו.

 

 

הנשמה בשמים יודעת, רואה,

מכירה, ומוקירה  את החסד הגדול

שהנכם  עושים לעילויה,

והיא תהיה מליצת יושר עליכם  להתברך

בכל הברכות הכתובות בתורה.

 

 

סיפורים שקרו על מעלת הקדיש ולימוד התורה.

 

בן צדיק פודה אביו

סיפרה אשה כי היא ושלושת ילדיה נלוו לבעלה בנסיעה לארצות הברית, לשם יצא בשליחות ביטחונית. המשפחה יצאה לטיול והמכונית התדרדרה לעבר תהום. האב נפטר והיא נפצעה קשות עד שהיתה צריכה שמונה  ניתוחים קשים, ובמצב זה החליטה שכאשר תבריא ותצא מבית החולים הם חוזרים לארץ כדי לחזור בתשובה. ואכן כך עשו. ובספרה קורותיה אמרה כי הילדים לומדים בבית ספר דתי ועושים חיל בלימודיהם וכאן סיפרה שהבן הגדול בן השתים עשרה בא לפני כמה חודשים ובכה: "אני כבר לומד גמרא, אנו לומדים את הפרק שור שנגח את הפרה. כולם יודעים את הגמרא, אבל אני לא יודע, ומחר יש לנו בחינה – איך אעמוד בה?" אמרתי לו  הן רק לפני זמן קצר התחיל ללמוד גמרא וכי אם ימשיך ויתאמץ הוא יצליח. אבל הוא המשיך לבכות עד שנרדם. כשקם בבוקר אמר: "אמא, אני הולך לבחינה, אני כבר יודע את הגמרא. אבא בא אלי בחלום ולימד אותי… חלמתי שאבא בא אלי והלך עמי ברחוב לקנות לי משהו. אמרתי לו :"אבא, אתה יודע שאנחנו כבר דתיים?" והוא ענה לי: "כן, אני יודע". אמרתי לו שוב: "ואתה יודע שאני כבר לומד גמרא?" גם על זה השיב בחיוב. ומנין אתה יודע?" שאלתי, והוא ענה לי: "כי כאשר אתם נעשיתם בעלי תשובה, הכניסו אותי לגן עדן, והגמרא שאתה לומד למטה, מלמדים אותי שם למעלה בגן עדן". "אם כן תלמד אותי" והוא לימד אותי כל מה שלא ידעתי". הילד, סיפרה האשה, הלך שמח לבית הספר נבחן וקיבל ציון מאה.

 

על רבי אליהו לופיאן

מסופר על רבי אליהו לופיאן זצ"ל שבימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר רבים משכניו רעבו ללחם, שלחו לקרוא לבניהם שלמדו בישיבות, כדי לשאת בעול פרנסת המשפחה. אך הרב ורעיתו נמנעו מלהפריע לבניהם בלימודם . ראו השכנות ושאלו את הרבנית מדוע הנכם מתיסרים כל כך? קראו לבנים שיבואו להשביע רעבון ביתכם!. השיבה להם הרבנית:

"עכשיו אינני רוצה שהבנים יעזרו לי. עוד יבוא זמן שאהיה זקוקה מאד לעזרתם – בעולם האמת! אני רוצה שישארו כעת בישיבה, כדי שיוכלו לעזור לי אז כשאצטרך לעזרתם".

 

 

"כשהבן מתפלל ומקדש את ה' ברבים, פודה אביו ואמו מן הגיהנום

 

בא בחלום לבנו כדי שיאמר קדיש

מספר ראש ישיבה בארה"ב, הרה"ג מרדכי גיפטר שליט"א: "אחד מתלמידי הישיבה היה אמור להתחתן בעיר מגוריו, הוזמנתי להשתתף בשמחת כלולותיו, וכן הזמין עוד שמונה מידידיו מהישיבה, החתן שלח תשעה כרטיסי טיסה ואכן עלינו למטוס המיועד, אך כשהתקרבנו למקום הנחיתה התברר כי המטוס לא יוכל לנחות שם בגלל מזג האויר והערפל הכבד ששרר במקום, ועל כורחנו המשכנו לטוס לשדה תעופה אחר שהיה במקום רחוק מאוד מהמקום שבו נערכה החתונה.

נוכחנו לדעת שלא נספיק להגיע לחופה ואפילו לתפילת מנחה בציבור לא נזכה, כי היינו תשעה וחסר לנו עשירי למנין, ולכן החלטנו להתפלל בנמל התעופה, אך חיפשנו מקום שקט וביקשנו מאחד הסבלים להראות לנו מקום שבו נוכל להתפלל, הסבל נענה לבקשתנו והתחלנו בתפילה ביחידות,

והסבל נשאר עומד בפתח החדר והסתכל עלינו איך אנו מתפללים.

כשגמרנו את התפילה להפתעתנו שאל הסבל – מדוע לא אמרתם "קדיש"? ענינו כי אנחנו תשעה וחסר עשירי למנין, והסבל חזר ושאל בתמיהה – וכי אני לא יהודי? ומיד עמד ואמר "קדיש".

לאחר שסיים סיפר בהתרגשות – היום הוא יום השנה לפטירת אבי ז"ל, ואני זמן רב פרקתי מעלי עול תורה ומצוות, ומובן גם שאני אינני מתפלל.

אתמול בלילה  נגלה אלי אבי בחלום ואמר לי: היום הוא יום האזכרה (היארצייט) שלי ואני גוזר עליך לומר עלי "קדיש", אמרתי לו: "אינני מתפלל, ואפילו אם הייתי רוצה להגיד קדיש אינני יכול, הואיל ובמקום שאני נמצא אין מניין יהודים. אבל אבא חזר ואמר לי – אני אדאג שיהיה לך מניין, ואתה תדאג לומר קדיש"!! וכשקמתי בבוקר אמרתי לעצמי: אני לא אומר קדיש!! אבל עכשיו כשראיתי איך מתקיימים דברי אבי ז"ל והגיעו לכאן תשעה יהודים כשרים ממרחק כה רב, לא יכולתי שלא לומר קדיש".

 

חסד עם הקצב החוטא

רבי זמירא חלם חלום ובו ראה איש המובל לגיהנום בוכה וצועק מרה. שאלו: מי אתה ומאין באת, ומפני מה מענישים אותך בגיהנום?  סיפר האיש: "יהודי הנני". "גרתי בגליל ומכרתי בשר טרפה ליהודים שבטחו בי והאמינו כי הבשר כשר. עברתי גם על שאר עברות שבתורה וזה לי שנים שאני נענש בעונש מר, ורק היום נתנו לי רשות להראות בחלום לפני רבי זמירא הצדיק ולבקש ממנו אולי ימצא תיקון לנשמתי".

שאל אותו רבי זמירא: "מה היה שמך ובאיזו עיר התגוררת"? ענה המת: "איני זוכר את שמי אבל את שם העיר אזכור". ביקש לדעת אם השאיר בנים ונענה שבן קטן בן שמונה שנים נותר אבל הוא לא למד תורה כלל. כשהתעורר משנתו, זכר היטב את החלום, שם פעמיו אל עיר מגורי אותו קצב וחקר ודרש אחר אותו יהודי, ונודע לו שאיש זה היה מפורסם ברשעותו, ומאז מותו חלפו שש שנים ועדיין זכור לשמצה. גם על בנו שמע רבות, כי הנער הולך בדרכי אביו. יגע וטרח רבי זמירא עד שהצליח להשפיע על בנו של הקצב המת להניח את עבודתו וללכת אחריו.

רבי זמירא אמר לו: "מבטיח אני לך כל טוב שבעולם, ובלבד  שתלמד תורה". רבי זמירא הצליח בתוכניתו. הוא שכר עבור הנער מלמד טוב, ולאט לאט הפך לתלמיד חכם, רבי זמירא דאג להשיאו עם אשה צדיקה. האברך התקדם והפך לראש ישיבה, שמו נודע כרבי נחום הפקולי. כעבור שנים סיפר רבי זמירא לחברו, שאותו קצב בא לו בחלום והודה לו על אשר הביא תקון לנשמתו בכך שהביא את בנו תחת כנפי השכינה. וכך סיפר הקצב: "משהחל בני לומר בכל יום קריאת שמע, הפחיתו מעונשי. משהתחיל בני ללמוד חומש, יצאתי לחופש מגיהנום, וכשהתחיל ללמוד גמרא, הכניסוני לגן עדן, כשהוסמך לרב ולימד אחרים תורה נתנו לי כסא בגן עדן במקומם של צדיקים, ובכל פעם שדרש בני ברבים עיטרוני בעטרה חדשה שהאירה באור גדול".

 

הקדיש

הקדיש  הוא שבח גדול , וקידוש ה' גדול, לפיכך תקנו אותו חכמים בלשון תרגום כדי שלא יתקנאו

     בנו המלאכים שאינם זוכים לומר

שבח נאה זה

 

"ברא מזכה אבא"

הגמרא במסכת "סנהדרין" אומרת:"ברא מזכה אבא",

פירוש: שהבן מזכה את אביו ואמו!! שמעשיהם הטובים של הבנים יכולים להציל את הוריהם מדינה של גיהנום, וגם לזכות להכניסם לגן עדן ולהיות עם שאר צדיקים. עיקר זכותה של אשה לעולם הבא – שבניה עובדים לה' יתברך ועושים רצונו ויראים אותו..

אל נא נשכח כמה טרחו, עמלו והשתדלו הורנו למעננו. עם פטירתם הגיע הזמן שהם זקוקים לנו ולנו יש את היכולת להכיר להם טובה ולעזור להם. ונזכור שכפי החסד שהאדם עושה עם המתים כך ה' גומל חסד עמו.

 

החיוב לעשות חסד

ענין החסד שעושים עם הנפטר, הוא החסד הגדול ביותר, והוא נקרא "גמילות חסד של אמת".

"הסבא מקלם" זצ"ל היה אומר כי כל עניין האבילות הוא להיות נושא בעול היסורים של הנפטר ולהקל מעליו את היסורים, וחייב לחשוב בעת האבילות שרוצה להקל מהיסורים הבאים על הנפטר.

 

מידה כנגד מידה

שלא יאמר אדם מה לי ולהתעסק עם המתים אלא יחשוב שגם הוא יצטרך שיעשו לו את הדברים האלה, כי במידה שאדם מודד מודדים לו.

עיקר שמו של האדם ועיקר זכרו  הם בניו

 

הבן מציל את אביו

לא זו בלבד שהבן מציל את אביו מדינה של גיהנום ומתיר אותו מן היסורים, אלא אף מכניסו אחר כך לגן עדן ונותנו במחיצת הצדיקים. (בנו של השל"ה) 

החפץ חיים אומר: "יתאר האדם לעצמו כאילו הוא מושלך בתוך האש או מיוסר בשאר יסורים  קשים.

מה היה עז חפצו ותשוקתו שבניו יחלצו לעזרתו ויושיעוהו מצרתו. ומאידך, יחשוב עד כמה היה מוסר הוא את נפשו כדי לחלץ את אביו מצרה. מתוך כך יתעורר לעשות למען נשמות אביו ואמו להצילם מעונש עוונותיהם המר על ידי מעשיו הטובים".

 

מעלת לימוד המשניות

משנה אותיות נשמה – ויש שהוסיפו שהמעלה המיוחדת בלימוד משניות לעילוי נשמת הנפטרים היא היות המשניות הם תמצית של כל התורה שבעל פה (הגרא"ל שטיינמן ז).

ובספר פני ברוך כתוב: שלימוד משניות עבור נפש המת הוא טובה גדולה לו. ואכן רבים מגדולי ישראל אשר בצוואתם שבכתב ביקשו מבניהם שילמדו משניות לזכותם ולעילוי נשמתם.

הגאון רבי עקיבא איגר כותב בצואתו:…הריני מבקש את תלמידי וחברי ללמוד במשך השנה הראשונה כל יום ויום פרק אחד משניות לזכות את נשמתי .וכן ביום האזכרה בכל שנה ושנה.

 

חתן תלמיד חכם

כשהבן מחדש חידושי תורה, אין ערך לכבוד שזוכה אביו על ידי כך בישיבה של מעלה, ולכן כל מי שאבל על אב ואם, יזדרז בהשתדלות גדולה להרבות בלימוד תורה כל מה שיכול לפי חכמתו. ומי שזכה שנתן בתו לתלמיד חכם, כשחתנו מחדש איזה דברי תורה, אזי מעטרין לחמיו וחמותו גם כן בכמה עיטורים. (ספר יוסף אומץ)

 

הסתכל על שלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה  

​

< >דע מאין באת   –    מטיפה סרוחה

ולאן אתה הולך  – למקום רימה ותולעה.

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון!    – לפני מלך  מלכי   המלכים  הקב"ה!!!

 

 

עד ארבעה דורות

כשהבן חוזר בתשובה ומתחזק בתורה ובמצוות, הוא יכול לזכות את אבותיו עד ארבעה דורות אחורנית, ולא רק שהוא לא נענש בגלל עוונותיהם אלא גם מציל אותם.

 

 

כיצד ניתן לעזור לנשמת הנפטר

 

חשיבות ענית אמן יהא שמיה רבה

מובא בזוהר הקדוש ובמדרשים כי בשעת עניית אמן יהא שמיה רבא,  כל הרשעים יש להם מנוחה.  ומובן כי לפי ערך ענייתו בכוונה, ככה גורם נחת רוח לנשמות ויכולים לעלות על ידי זה נשמות הנידחות המתגלגלות בכל אבן ואילן ועץ ובמעיינות המים לאלפים נשמות, ומצטערים בגודל צער בלי שיעור, ואין פדיון שבויים גדול מזה. (גם אשה השומעת  ועונה על הקדישים מזכה את יקיריה שכן "גדול העונה יותר מן המברך").

 

המשנה לנשמה – כמו אויר לנשימה

קבלה מאליהו הנביא שהלומד פרק ז' ממסכת מקוואות, מעלין הנשמה של הנפטר למקומה, לכן האבל כל יב' חודש ילמוד בה לתקן נשמת אביו ואמו וקרוביו ואוהביו, ובכל יארצייט.

 

פרק כד' מסוגל לעילוי נשמה

וכן מקובל בשם הרב מרוזין זצ"ל שלמוד המשניות בפרק כד' במסכת כלים הוא מסוגל לעילוי הנשמה ולטהרה, מפני שיש בו יז' משניות וכל משנה ומשנה מסתיימת במילים "טהור מכלום" או "טהורה מכלום". והמשנה האחרונה מסיימת "בין מבפנים בין מבחוץ טהור".

 

צדקה

לתת צדקה, אם מעט  ואם הרבה, ומה טוב שלא יחסר יום אחד מליתן. וכמו שהוא אוכל בכל יום, כך יאכיל את הנפטרים, ויבטא בשפתיים שהוא נותן למנוחתם ולעילוי נשמתם (אורות אלים)

 

פרחים בבית הקברות

בעל הספר "היחיאלי" כותב: ולדאבוננו חדשים מקרוב באו, והתחילו לנהוג כמו הגויים בחוץ לארץ שנוטעים שושנים ומעמידים כד גדול מלא פרחים וכל הדברים האלה מצערים את המת!!

ומן הנכון היה שיעסקו בתיקוני הנפש ולהציל את הנפטר מכל צרה.

 

החסד שעושים עם המתים – הוא חסד של אמת.

 

לזכות ולעילוי נשמה

ואף אם חושב שאביו צדיק גמור, ידמה כאילו נותן לו מטעמים כאשר אהב אביו. ומה טוב שיהיה שגור בפיו לומר יום יום:

"יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתקבל ברחמים וברצון כל מעשה טוב אשר אני עושה, בין במחשבה בין בדיבור בין במעשה. ויהיה הכל לזכות המנוחה ולעילוי נפש רוח ונשמה של …… יהי רצון שתהא נפשם צרורה בצרור החיים". ובזה ישא ברכה מאת ה' ומנפש הוריו.

 

 

במשך השנה

חשוב מאוד מאוד שכל אחד ואחד מהאבלים יקפיד במשך שנה לעשות מידי יום ביומו את הדברים הבאים:

< >ילמד לפחות שלוש או ארבע משניות לעילוי הנשמה.יתן צדקה בכל יום ויאמר שזה לעילוי הנשמה.שלוש פעמים ביום יאמר הקדיש בכוונה גדולה.יהיה רגיל להתפלל לה' שירחם על הנשמה ויצילה מכל דין קשה ויביא אותה אל מנוחתה בשלום!!! 

 

ביום האזכרה - היארצייט

היארצייט הוא היום בשנה בו נפטר האדם לבית עולמו, ומידי שנה בשנה באותו תאריך נידונה הנשמה בעולם העליון להעלותה ממדרגה למדרגה, ומטעם זה יש מנהגים מיוחדים המוטלים על הבנים לעשותם באותו יום.

 

מצווה להרבות בלימוד תורה ביום האזכרה-  היארצייט של אביו ואמו ובלילה שלפניו, ובסיום הלימוד אומרים קדיש והשכבה.

 

לימוד תורה בשבת

לימוד התורה בשבת  מועיל מאד לנפטרים. ובספר בן איש חי פרשת שמות כתוב שערך לימוד שעה אחת תורה בשבת, שווה לאלף שעות של לימוד תורה בימות החול.