השועל והדגים
רבי עקיבא חי בימים שהרומאים שלטו בארץ ישראל. בסוף ימיו גזרו גזרות קשות על היהודים. אחת הגזרות היתה – שאסור לרבנים ללמד תורה. כל רב שהיה נתפס כשהוא מלמד תורה ברבים – היה מוּצא להורג.
רבי עקיבא לא נרתע מהסכנה, והוסיף לאסוף תלמידים וללמדם תורה.
יום אחד נכנס לבית המדרש יהודי שקראו לו פפוס בן יהודה. הוא היה ידוע כאיש חכם ונבון. כשראה את רבי עקיבא מלמד תורה למרות הסכנה שאלו: "וכי אין אתה מפחד מהשלטון הרומאי, שאסר ללמד תורה ברבים?". הביט בו רבי עקיבא בעיניו הטובות ואמר: "אמשול לך משל:
השועל הפיקח הלך פעם על שפת הנהר, וראה דגים שהיו שוחים במהירות ממקום למקום. אמר להם: דגים, דגים! מפני מה אתם בורחים?
אמרו לו הדגים: אנו בורחים מהרשתות ומהחכות שמשליכים לעברנו בני האדם.
אמר השועל: למה לכם לחיות במקום צר כמו הנהר, שבו יכולים הדייגים לתפוס אתכם? בואו, עלו ליבשה, ונחיה יחדיו במרחבים הגדולים.
צחקו הדגים ואמרו: "המים הם מקור החיים שלנו, ואילו ביבשה אנו מתים מיד.
משל זה סיפר רבי עקיבא לפפוס ואמר: "אף אנו כמו הדגים. התורה היא המים שלנו. בלי התורה אין אנו יכולים להתקיים. אם כשאנו לומדים תורה אנו פוחדים – כשנפסיק ללמוד תורה, על אחת כמה וכמה!".
