בס"ד.
המפתח לסייעתא דשמיא
בפרט לעניין זיכוי הרבים, אשר על ידו יזכה לזיכוי הרבים שאין כדוגמתו.
עוצמת התודה
בדרך כלל כאשר אדם מתפלל על קרובו לחיזוק או חזרה בתשובה, אז לוקח זמן עד שמתחילים לראות משהו. ועד שמתחילים לראות איזו שהיא סייעתא דשמיא, מתרפים מהתפילה מחמת טורח וקושי העבודה וההתמדה לאורך זמן, ואז המצב חוזר לקדמותו כבתחילה. וחולפת אותה התעוררות כפי שבאה.
דבר זה חוויתי בעצמי כאשר התפללתי על קרובי משפחתי וחיזוק וחזרה בתשובה, ההשפעה ע"י התפילה לא הייתה קלה בכלל, ולפעמים כדי להשיג התקדמות קלה שבקלות זה היה לאחר שלושה חודשים של תפילות מאומצות יום-יום. וכשהתרפתי מהתפילה, ההתעוררות חלפה, והמצב שב לקדמותו.
בתקופה האחרונה נחשפתי לכוח עצום שאני משתמש בו לעניין זיכוי הרבים, והוא פועל ישועות.
לכוח הזה קוראים כוח ה"תודה"- ההודיה לקב"ה אשר לרב שלום הרוש שליט"א יש ספר שלם בעניין זה הנקרא "שעריו בתודה" אשר שם הוא מסביר ומרחיב את העניין.
גם שמעתי דיסק של הרב אליהו שירי בעניין זה, אשר מתמצת ומביא לחיזוק הדברים באופן נפלא ביותר.
וכעת אסביר על קצה המזלג את עניין התודה.
מביא הרב שלום הרוש שליט"א בספרו "שעריו בתודה" את דברי הזוהר שהתודה זו תפילה שלא שבה ריקם וכן מובא שם ששערי תודה כוחם יותר חזק אף משער דמעה, ששערי תודה פותחים אף שערים הסגורים בסורג ובריח, מה שלא מסוגלים אף שערי דמעה לעשות, ועל זה נאמר בואו שעריו בתודה.
שהתודה מסוגלת לפתוח את כל השערים. (גם) מה שאין בכוחם של שערי דמעה.
ועוד יש זוהר מפורש שאומר שבשעה שאדם מודה להשי"ת הוא מחזיר את אותה השפעה באותו עניין שמודה.
ואומר הרב אליהו שירי שליט"א בדיסק שלו בעניין התודה, שאנשי מדע (חוקרי המתפיזיקה) אומרים שהמילה "תודה" היא המילה שיש בה הכי הרבה אנרגיה.
לאור הדברים הללו.
במקום "לבכות" לקב"ה על אותו קרוב משפחה.
התחלתי להודות לקב"ה על מה שהוא כן זיכה אותו, ועל החלקים הטובים אשר זיכהו השם.
אמנם לא זנחתי לגמרי את התפילה, ועדיין התפללתי מידי פעם, אבל בתודה ראיתי את המפתח של הסייעתא דשמיא. ומכל מקום כשראיתי איזו סייעתא דשמיא נזהרתי באופן הבקשה, כאשר ניגשתי להתפלל בעניין זה.
שלא ישתמע כאילו איני מכיר בסייעתא דשמיא ובחסדי השם שהיו עד עכשיו, ויראה כתלונה שזה ההיפך מהודאה.
אלא רק ביקשתי את המשך הסייעתא דשמיא, דהיינו שהשם ימשיך לעזור לנו ולזכות אותנו, כי אין מובן מאליו ואף אם רואה הכל שחור, צריך להסתכל על מה שכן יש, ועל מה שכן טוב, ולהתבונן על נקודות האור שיש בתוך החושך, ולהודות עליהן. (ולא לכפור בטובתו של השם יתברך)
כי הכל זה חסדי השם, וכל מה שהיה לנו וכל מה שיש לנו, זה הכל מתנה מהשם שצריכים להודות עליה. (- על עצם המתנה והרצון להטיב- צריך להודות)
אף אם הייתה זמנית, שהרי אף החיים הם זמניים והכל מתנה גמורה עבור התכלית האמיתית. וכן על מה שכבר יש לנו עלינו להודות ולהוקיר טובה ולראות את חסדו של השם בהמשך ההטבה כדי שנזכה להמשך הסייעתא דשמיא.
לאור האמור לעיל.
במקום לבכות לקב"ה בריבוי תפילה ותחנונים, לחיזוק אותו קרוב משפחה.
התחלתי להודות לקב"ה על הזכות שכן זכה לה, על מה שכן זיכהו השם יתברך: תחילה, הודיתי לקב"ה על איזו סייעתא דשמיא שהייתה לו לאחרונה. הודיתי על איזו התעוררות שהייתה לו על איזו שהיא נכונות ורצון טוב שהשם זיכה אותו. כי באמת אפילו הרהור של תשובה, זה דבר גדול ויקר בעיני. השם יתברך אשר ע"י זה יזכה השם לנצח נצחים (כפי שאפילו בלעם הרשע זכה למתנה, כמובא בזוהר, ואין כאן המקום להאריך).
אז התחלתי להודות להשם על מה שהשם כן זיכה אותי.
ולאחר מכן, בפעם האחרונה שדיברתי איתו לאחר חודש חודשיים, הבנתי ממנו שהוא עדיין אוחז בתפילות, והופתעתי מכך, כי בד"כ ההתעוררות לא מחזיקה מעמד, וחולפת כפי שבאה, והיצה"ר משכיח ממנו את כל ההתעוררות והאדם חוזר אחורה. זה מה שקורה בד"כ!
אבל כאן, ברוך השם, הוא עדיין מחזיק בתפילות ולא זו בלבד, אלא אף הוסיף עליהן, והוא עוד מספר לי איזה צער יש לו שהוא לא כל-כך מבין את משמעות הכתוב ולא אומר את הדברים בכל הכוונה.
כלומר החיזוק שנעשה בעקבות התודה לא היה איזה משהו חיצוני שמהרהר אולי אם יבוא לי אני אעשה מצווה.
לא, אלא זה היה משהו הרבה יותר עמוק, הרבה יותר פנימי, וכל זה מהפעם האחת שהשקעתי ואמרתי כמה תודות לקב"ה באמת, על כל מה שהשם זיכה אותו.
ולאחר תקופה שוב דיברתי עם אותו קרוב ורציתי לשמוע אם החיזוק ממשיך. והבנתי שהוא נעצר, אז אמרתי לעצמי, שאני שוב חייב להתחזק בעניין התודה והודיתי לקב"ה על מה שזיכה אותי.
ובאמת בפעם הבאה שדיברתי איתו הוא דיבר איתי על כל מיני שיעורים שהוא שומע וסרטונים שחיזקו אותו, והודיתי לקב"ה על כך.
והיום הוא התחזק מאוד ובכל ובכל הזדמנות מספר לי על שיעורים שהוא שמע ועל דברים שחיזקו אותו, (אמנם הוא עדיין לא חזר לגמרי בתשובה, אבל אני אומר ברוך השם על מה שיש, ומכיר בחסדי השם הגדולים לזכות אותו, ודרך זה וודאי שימשיך בכיוון שלו, ויזכהו השם לעוד ועוד) וכל פעם שאני מודה על החיזוק שלו, אני רואה שזה רק מתעצם.
המשך כוח התודה
וכל זה ע"י כוח התורה, מה שלא הצלחתי ע"י תפילות רבות ומאמצות להגיע אפילו למעט מזה.
ולעניין זיכוי הרבים-
יש לנצל את הכוח הזה לעניין סיכוי כלל ישראל.
שכשאר רואים סייעתא דשמיא בעניין כלל ישראל, איזו רוח טהרה, אחדות, או כל חיזוק שהוא של הכלל או התעוררות בעניין מסוים יש להודות לקב"ה על הסייעתא דשמיא וכן הקב"ה יחזיר לנו את אותה סייעתא דשמיא.
פעם אחת הודיתי על איזה חיזוק שניסו לעורר בעניין מסוים, וראיתי איך הקב"ה ממשיך את אותו חיזוק בעצמה רבה יותר, וזה דבר שיש בו זיכוי הרבים עצום.
כל פעם שאני זוכה להודות אני רואה את המשך הסייעתא דשמיא.
לכן לכל הפחות כאשר שומע על איזה שהוא חיזוק של יחיד או של ציבור, יאמר "תודה" או מספר תודות להשם על כך, כי בכך הוא מזכה הרבים ומביא להמשך הסייעתא דשמיא וריבוי המעשים הטובים ובזה ניתן כוח לא יהודי, לזכויות גדולות ועצומות של זיכוי הרבים.
מה שרבים לא יעשו, התודה של יהודי תעשה.
כל תודה שאומר משברת סלעים, מורידה מחיצות: וגורמת לשפע לרדת.
על כן כל פעם שמרגיש טעם ב"תודה", יחזור ויאמר שוב "תודה".
בלי לפרט שוב, שהרי כבר אמר על מה אומר תודה.
על-כן יש לישנות ולהודות להשם שוב, כי כל תודה עושה את העבודה.
זכרו: כל תודה עושה את העבודה!
והתודה הזאת היא המפתח של הסייעתא דשמיא, והיא הגורם לכל זיכוי הרבים שיעשה בזכותו, היא המסובב לכל הסיבות שיביאו לכל החיזוק שיהיה בזכותו.
(וכן אין למעט בהודיה לחיזוק של יחיד, שהרי יחיד- זה לא עוד חייל. עוד כוח המשפיע על הכלל, חוץ מהזכות של חיזוק היחיד והעמדתו על רגליו)
על כן דבר גדול הוא מי שלכל הפחות מתרגל להודות להשם מידי שבוע אפילו כמה רגעים ודקות בודדות על כל סייעתא דשמיא ועל פרטי סייעתא דשמיא מודה להשם מאוד מאוד, על מה שזיכה אותנו ומזכה את כלל ישראל. ומכיר בחסדי השם שהכל מתנה גמורה וחסד גמור מעם השם מתוך רצונו העז להטיב לנו ולזכות אותנו בנצח נצחים
וכאשר מתרגל ומודה גם על הפרטים ומכיר בכל פרט שהוא מתנה טובה מעם השם יתברך, מתוך אהבתו אלינו, יזכה לראות כיצד השם מרעיף עלינו שפע של סייעתא דשמיא בכמויות.
כי ברגע שמכירים בחסדי השם זו סיבה לתת עוד חסדי השם, כי אתה מכיר שזו טובה, גדולה, ובזה אתה פותח שערי סייעתא דשמיא כי יש למי לתת ויש מוקירי טובה אז זו סיבה להמשיך ולתת את הטובה. וכן יש כאן עוד נקודה: ריבוי הטובות לא יגרמו לך לבעוט, אלא רק יקרבו אותך ויגרו לך להוסיף ענווה ולהודות על כל סייעתא דשמיא.
על כן זו סיבה רק להכפיל ולשלש את הסייעתא דשמיא. כי ריבוי הסייעתא דשמיא רק יקרב אותו להשם יתברך, ויהא אסיר תודה לו ואשרי מי ייקח עבודה כזו לידיו.
זכות הרבים תלויה בו! אז נשאר רק להודות להשם ישתבח שמו, מה שמזכה יהודים ועל כל סייעתא דשמיא שיש לנו וגם כאשר לא רואים כעת סייעתא דשמיא, צריך להודות על ההטבה שהטיב בעבר ולהחזיר את ההשפעה.
כי זו היא הפצצה של הסייעתא דשמיא שלנו כיום שתביא להמון סייעתא דשמיא, ולהחשת גאולתנו הפרטית והכללית.
ואפשר לנצל את אותו זמן של עת רצון, ששערי שמיים פתוחים, לבקש שהשם ימשיך את הסייעתא דשמיא ונזכה לעוד חסדי השם.
וע"י זה נזכה ל-"כי בשמחה תצאו" כי בדינים לא ילך עם היצר הרע, כי בזה ידו על העליונה ותמיד יש לו איפה להיכנס אבל בשמחה בתודה, עוקפים את הכל וממתקים את הכל, וזוכים לגאולה בעזרת השם.
להפצה: 050-410-7251.